יום שישי, 11 באוקטובר 2013

לידה נרתיקית אחרי קיסרי- איך את מגדירה הצלחה?

במקום לדבר על סיוכיי הצלחה, בואו נגדיר מהי הצלחה.

האגה הרפואית הגדירה עבורנו שיח בממדים של הצלחה וכישלון. באנגלית כשאישה רוצה ללדת בלידה נרתיקית אחרי ניתוח קיסרי אומרים שהיא הולכת לtrial of labor. את המילה הזו trial אפשר לתרגם בעברית כנסיון אך גם כניסוי, כבדיקה, כמבחן וכמשפט. כאילו הכשלון כבר הוכח ועכשיו חובת ההוכחה על היולדת. הוכחה לא רק שהיתה ראויה לאמון שניתן בה, לנסות ללדת ולא ישר לקבוע קיסרי, אלא הוכחה שהיא  מסוגלת, שהיא אמא מספיק, שהיא אישה מספיק ונשית מספיק.
 שיח רפואי ועממי נוסף הוא שיח  ה"אמא בריאה, תינוק בריא". שיח זה  מגדיר הצלחה במונחים של תכלית ותוצאה  בלבד ומוחק אוקיינוסים שלמים של חוויה והוויה נשית. כי אף על פי שאין אמא בעולם שתסכים לסכן את התינוק שלה לטובת החוויה והאווירה (למרות שהרבה פעמים מאשימים יולדות בחוסר אחריות כזו),  אין אמא בעולם שחווית הלידה לא משנה לה ומשנה אותה, לפעמים עד בלי הכר.
שיח נוסף שאינו מגיע מהעולם הרפואי אלא מכיון של אנטי מדיקליזציה והתנועה ללידה טבעית, מגדיר את הכשלון לא ככשלון פרטי של היולדת אלא ככשלון של המערכת הרפואית, אנשי הצוות והחברה בכלל. השיח הזה מנסה להסתכל על התמונה  הגדולה יותר, לראות ולהצביע על כך שיש כרגע משבר בעולם הגניקולוגיה והמיילדות. שיש מגפה של ניתוחים קיסריים. בברזיל תשעים אחוז, בארצות הברית חמישים ושישים אחוז, ובכל העולם אין כמעט מקום שעומד בסטנדרטים שקבע ארגון הבריאות העולמי לפיהם אף בי"ח, בין שהוא מרכז רפואי חשוב המקבל הפניות ובין שהוא קטן ומרוחק, לא אמור לנתח יותר מעשר עד חמש עשרה אחוז מהנשים. 
אני סבורה שהשיח הזה חשוב, אפילו חיוני. שחובה עלינו להבין את הבעיה מהשורש, לחפש את ההסברים לעלייה בניתוחים קיסריים מיותרים. בין אם מדובר בבעיות אפידימיולוגיות כמו עודף משקל וחוסר פעילות גופנית ובין אם מדובר בבעיות פוליטיות, של ביטוח ושל כסף, או בסוגיות פמיניסטיות של זלזול בנשים וחוסר כבוד לזכותן על גופן, או בחינוך של אנשי רפואה שלא רואים לידות כתהליך ושל הציבור שלומד לפחד מלידה..... כל אלו דורשים מודעות והתייחסות. יחד אם זאת השיח הזה גם הוא לא שלם. ואני לא בטוחה עד כמה הוא תורם לאישה האחת כשהיא יושבת על המשבר ללדת או כשהיא מתמודדת עם משבר בעקבות חווית לידה טראומטית.
בתהליך העיבוד של לידה קיסרית ובמיוחד לקראת הלידה הבאה חשוב מאוד להבין מה קרה בלידה הקודמת. חשוב להבין מה היו הסיבות והנסיבות שהובילו לניתוח. במקרים מסוימים זה אף עשוי לעזור לדעת בודאות שהניתוח היה הכרחי ונפל בתוך אותם 10-50% של ניתוחים הכרחיים ו"מוצדקים." במקרים אחרים עוזר לדעת שהניתוח היה ככל הנראה מיותר ושסביר שהתנהלות אחרת  היתה מובילה לתוצאות אחרות ואפשר להרגיש ולשחרר כעס ולהסיק מסקנות. במקרים רבים אין שום דרך לדעת, ונשים יכולות להתייסר רבות בספירלות של משחקי המה היה אילו.  כך או כך השיח הזה אינו שלם מפני שהוא עדיין מסתכל בצורה חד ממדית על הצלחה וכשלון. בעייתיות נוספת היא שהשיח הזה גם מעמיד את היולדת ואת הצוות הרפואי אלו נגד זו, משני צדי המתרס. כאילו ההתנהלות בבית החולים היא איזה גז קצת רעיל שהיולדת צריכה להצליח לעצור את הנשימה מספיק זמן , ולא לשאוף אותו ואת השפעותיו השליליות כדי להצליח לדבוק במשימה ולהצליח ללדת. הבעיה היא שעוד לא נולדה האישה שהצליחה ללדת בלי לנשום.
כנשים לפני לנל"ק וכנשות מקצוע המלוות אותן עלינו לחפש שיח שמשרת ומעצים אותנו. דרך אוטנטית, להגדיר ולבטא הצלחה וכשלון. כיצד אנחנו רוצות להגדיר הצלחה במונחים שלנו? כיצד אנו יכולות לנטרל את הדיכוטומיה החדה הזו- לידה טבעית = הצלחה, ניתוח קיסרי =כישלון. מבלי למחוק את חשיבותו של התהליך ומבלי להגיד  "אמא בריאה, תינוק בריא, הכל בסדר."?
אני מעודדת כל אחת לחקור, להתבונן  ולהגדיר בשביל עצמה, בשפה שלה, מה שמהדהד לה נכון ומעצים בגוף.  במקביל, אני רוצה להציע, כדוגמא, משהו שמרגיש משמעותי עבורי, ושאפשר לפני הלידה להתכוונן אליו.
מדברים רבות על חשיבותה של לידה טבעית להקשרות בין אמא לתינוק/ת. אבל גם האמירה הזאת יכולה להוסיף לתחושת הכשלון והדאגה שלנו מההשלכות של לידה קיסרית. אני סבורה, שברגע הלידה עצמו ובחיים ובאמהות בכלל הדבר המהותי יותר הוא שתהיה קשיבות, (מיינדפולנס). מחקרים מראים שכשאשר יש יכולת קשיבות מפותחת הילדים חווים הקשרות בטוחה יותר. כלומר גם אם כאמא, יש לך דכאונות, מצבי רוח, עצבים או סתם חוסר סבלנות, או שנסיבות כלשהן הפרידו בין אמא לתינוק/ת  ככל שאת יכולה להישאר יותר נוכחת, מודעת ומסוגלת לתקשר ולהסביר מה עובר עליך, בזמן אמת או אחרי כך הילד/ה יוכלו לחוות קשר רציף ובטוח יותר עם האהבה שתמיד נמצאת ללא תנאי. הדבר הזה נכון גם עבורנו, עבור ההקשרות הבטוחה שלנו עם עצמנו, עם הרוח/הבורא, ועם כל חלקי הנשמה שלנו כולל הילדה הקטנה, המפוחדת שבתוכנו.  הקשיבות היא הדבר שמאפשר לחלקי הנשמה שלנו להישאר נוכחים גם כשקורים לנו דברים מאוד אינטנסיביים או לחזור אל הגוף אם נאלצו אותם חלקי נשמה לברוח ממנו כדי לשמור עלינו.  אפשר לדבר עם הנשמה הנולדת בכל מקום. בבית, במרכז לידה טבעי, בחדר לידה רגיל או בחדר ניתוח. אפשר להסביר לתינוק/ת (וליולדת, ) מה קורה. תדר של אהבה, ונוכחות אלו דברים שאינם תלויים בזמן או במקום. בלידה טבעית או בלידה קיסרית. ואם חווינו טראומה בלידה, אם נאלצנו להתנתק, מעצמנו או מהתינוק/ת, או נאלצנו לגייס מנגנונים  חכמים של דיסוציאציה כדי לשמור על עצמנו, דרך המיינדפולנס ודרך שיטות תרפייה מבוססות קשיבות כמו BOT וSE אנו יכולות להשיב לעצמנו את חלקי הנשמה וכך את חווית הלידה. כי העובדה שבטראומה מימד הזמן קופא נכונה גם לטובתנו, ז"א באמת יש אפשרות לשנות גם את חווית העבר. 
הרי כאמהות אין לנו באמת שליטה ויכולת לשמור על ילדינו. איננו יכולות להצליח מפני שהחיים במובן הזה ידונו אותנו לכשלון. אך אם נוכל כבר בלידה ללמד שהאהבה שלנו לעצמנו ולילדינו וההסכמה שלנו להישאר בנוכחות אינה תלויה בדבר, איזו מתנה גדולה מזו ואיזו הצלחה גדולה מזו אפשר לתת כאמהות? מלבד כמובן, החיים עצמם.


יום שבת, 17 בספטמבר 2011

טחורים

אולי זו בחירה מפתיעה לנושא של הרשומה השנייה בבלוג אבל זה מה שהחיים הביאו בימים האחרונים, מספר נשים כתבו ושאלו על טחורים....
טחורים נפוצים בהריון כתוצאה מיובש ועצירות או בעקבות הלידה. מדובר בכלי דם שמתנפחים או יוצאים מהמקום באזור פי הטבעת.
אישה הסובלת מטחורים עשויה לחוש כאב וגירוד או תחושה שורפת. לפעמים יש דם בקקי.
כך תטפלי ותמנעי טחורים:
  1. המנעי מעצירות! עצירות גורמת ללחץ בעת תנועת מעיים ולכן כל עוד יש עצירות הטחורים לא יכולים להחלים. על מנת להימנע מעצירות:
  • הקפידי לשתות הרבה נוזלים, אם עדיין יש עצירות שתי אפילו יותר. זכרי שאחרי לידה גופך צורך אפילו יותר נוזלים מאשר בהריון על מנת לייצר חלב.
  • אכלי אוכל עשיר בסיבים, הרבה מרקים, שייק פירות או שייק ירוק, דגנים מלאים כגון אורז מלא וחיטה מלאה.
  • פעילות גופנית (לא רלוונטי מיד אחרי לידה אך בהחלט יכול לעזור בהריון.
2. כשאת יושבת על האסלה אל תדחפי, נסי במקום זה לשבת בתנוחת כריעה ולנשום בסבלנות. תני למעיים לדחוף.
3. בזמן הלידה נסי לא לדחוף אלא לתת לשרירי הרחם לדחוף במקומך.
4. אמבטיות ישיבה עם צמחי מרפא: הרעיון זה לשבת בתוך תה מרפא מרוכז. לכל אמבטיה הכיני חליטה עם חופן מכל אחד מהצמחים הבאים:
  • קלנדולה
  • המומילוס וירג'יאנה (witch hazal)
  • רוזמרין
  • לבנדר
  • קמומיל
  • אפשר להוסיף גם מי מלח לספיחת הנוזלים והקטנת הטחורים
  • ילקוט הרועים מיובש
שבי באמבטיית ישיבה פעם- פעמים ביום.

5. סיפגי פד באותה חליטה ושימי בקערה במקפיא, אחר כך תוכלי לשים את הפד הקפוא בתחתונים להקל על כאב ולכיווץ הטחורים
6. הניחי חתיכת תפוח אדמה לא מבושל על המקום השורף.
7. ויטמין C מחזק את כלי הדם

שימי לב כי דם בקקי בכמויות גדולות או כשצבעו כהה ולא אדום טרי עשוי להיות סימן של בעיה חמורה יותר המצריכה התייעצות עם רופא/ה

רעיונות נוספים? מוזמנת להוסיף בתגובות



יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

איפה יותר בטוח ללדת?

איפה ללדת? בבית או בבית חולים? אין תשובה אחת נכונה לשאלה איפה נכון ללדת.
יש תשובה נכונה לאישה אחת בלידה אחת.
שאלה שכדאי לך לשאול את עצמך היא איפה אני מרגישה הכי בטוח? באיזה מקום אני יכולה לראות את עצמי נרגעת, מתמסרת, נפתחת ויולדת. האם המחשבה על מכשירים רפואיים ואנשים זרים מעוררת בי כיווץ ואי שקט
או שדוקא הידיעה שיש רופא קרוב נוסכת בי בטחון? ואולי גם וגם?
לפני שאת עונה על השאלה הזאת כדאי לעשות קצת סדר בעובדות ובמחקרים בנושא בטיחות של לידות בית ולידות בי"ח.
כשאנשים שומעים בפעם הראשונה על לידות בית אחת התגובות הכי נפוצות הן: "זה נשמע מאוד נחמד אבל מה אם קורה משהו?"
הרושם הכללי המיוצר ע"י התקשורת והממסד הרפואי הוא שלידת בית זה אמנם טוב בשביל האווירה אבל יותר מסוכן מלידת בית חולים. האמת היא שמחקרים רבים מראים שעבור נשים בריאות לידה בבית בטוחה באותה מידה ואולי אף יותר מלידת בי"ח בתנאי שנמצאת עם היולדת מיילדת מיומנת.
למשל מחקר על לידות בית בארה"ב וקנדה הראה כי נשים שמתכננות לידת בית עם מיילדת מיומנת מרוצות יותר מחווית הלידה. תוצאות המחקר מלמדות כי לידת בית בטוחה לפחות באותה מידה כמו לידת בי"ח. (אגב המחקר הזה נדחה ע"י כתב העת האמריקני לגניקולוגיה והתפרסם ע"י כתב העת הבריטי המקביל)
מחקר נוסף השווה בין נשים שילדו בבית עם מיילדת, נשים שילדו בבי"ח עם מיילדת ונשים שילדו בבי"ח עם רופא, מצא כי תמותת התינוקות הנמוכה ביותר היתה אצל הנשים שילדו בבית. המחקר כלל רק נשים בריאות המוגדרות בסיכון נמוך.
כמו כן נמצא כי גם אצל הנשים שתכננו ללדת בבית ועברו לבי"ח בשלב כלשהו של לידתן היה פחות סיכוי להתערבות והסתבכות של הלידה כולל ואקום, מלקחיים, אפידורל וניתוח קיסרי.
אחד המחקרים הגדולים ביותר בנושא התבצע בהולנד ומראה כי לידה בבית אינה מגדילה את הסיכון עבור היולדת או עבור התינוק. למטה צירפתי קישורים למאמרים נוספים המראים תוצאות דומות. אולם אני רוצה להתייחס כאן למאמר אחד שהראה כביכול שלידות בית מסוכנות יותר.

רובכן ודאי שמעתן על המחקר שהתפרסם בכתב העת האמריקני לגניקולוגיה ומיילדות והוכיח לכאורה שלידות בית מסוכנות פי שלוש מלידות בי"ח. קריאה זהירה של תוצאות המחקר מגלה כי בעצם הוא מוכיח את ההיפך:
המחקר עורר רעש תקשורתי והצליח לעשות נזקים לדימוי של לידות בית למרות שזכה לגינוי מרובה ותגובות נרעשות מרופאים, מיילדות ונשים ברחבי העולם.
העיוות בקצרה: המחקר כלל נתונים ממקורות לא אמינים, השווה נשים עם הריון בסיכון גבוה עם נשים בריאות,
הנתונים על לידות בית כללו לידות ללא נוכחות של מיילדת (!) המחקר עצמו הסיק כי לידת בית בטוחה יותר עבור היולדת!
לקראת סוף המחקר החוקרים עצמם מודים שכאשר מוציאים מהנתונים את לידות הבית שהתרחשו ללא נוכחות מיילדת נמצא שלידת בית אינה מגבירה את הסיכון לתינוק. כלומר ללא סילוף העובדות גם המחקר הזה מראה כי לידות בית בטוחות באותה מידה עבור התינוק ויותר עבור האישה.

המסקנה אינה בהכרח שהבית הוא המקום הנכון לך ללדת. המקום הנכון ללידה הוא המקום שבו האישה מרגישה ביטחון.
אבל כשאת מבררת עם עצמך איפה את מרגישה בטוחה קחי בחשבון שסטטיסטית ומחקרית אין שום הוכחה שלידת בית מסוכנת יותר. מה שאפשר ללמוד מהמחקרים זה שאת חופשייה לבחור את המקום בו תלדי ושאין כאן תשובה לא נכונה או לא אחראית.


קריאה נוספת בנושא:
תגובה של סימ"ס למחקר שפורסם בכתב העת לגניקולוגיה אמריקאנית